במפגשי הלמידה של המורים אנחנו אוהבים לבקש מהם לספר כמה שנות ניסיון הוראה יש להם, לרשום את כל המספרים על הלוח ולחבר. בדרך כלל אנו מגיעים למספר בין 200 עד 400 שנות ניסיון הוראה. מדהים אותנו בכל פעם מחדש לגלות כמה שנים של ידע וניסיון גלומים בכל מפגש עם מורים! השאלה הגדולה היא איך לפתח את פוטנציאל הלמידה העצום הזה? איך מובילים שיח משמעותי ולמידת עמיתים בין מורים? זה הנושא של הסדרה "לנהל דיון".
מורים לרוב עובדים לבד בכיתה. דן לורטי תיאר את זה כך בשנות ה-70: 
'כל מורה מבלה את יום הלימודים מבודד ממבוגרים אחרים. המבנה העיקרי של בית הספר מייצג סדרות של תאים מבודדים הנתפסים כעצמאיים.' מאז ועד היום מורים ממשיכים לדווח על הבעיה של בדידות מקצועית. ב-2012 קרן גייטס ביצע סקר צרכים והרגלי עבודה בקרב יותר מ-10,000 מורים בארה"ב. הצורך הגדול ביותר שעלה אצל 44% מכלל הנשאלים, היה שיתוף פעולה ושיח מקצועי עם עמיתים. גם מחקרים על יעילות של פיתוח מקצועי מצביעים על שיח עמיתים כעקרון מכריע.
אך לא כל שיח עמיתים מוביל אוטומטית ללמידה ושינוי פדגוגי. לכן, בשנות ה90, קבוצה של חוקרים ומורי מורים התחילו לפתח שיטות לניהול שיח משמעותי בקהילות מורים. לשיטות האלו הם קרו מתווים (באנגלית: פרוטוקולים), בהשאלה מתחומים כמו רפואה או מדעי המחשב. מתווים הם מערכות של כללים המעוצבים כדי למקד שיח קבוצתי, לשפר את החשיבה הקבוצתית, ולסייע בהבניית ידע מתוך השיח. הכללים נוגעים למי מדבר מתי, לכמה זמן, על מה, ולאיזו מטרה. שני הספרים המרכזיים בתחום הם The power of protocols שהתפרסם ב2003, ו Going online with Protocols מ2012, ויש בהם מגוון גדול של שיטות טובות לניהול שיח עמיתים משמעותי.
לפני שמתחילים לעבוד עם מתווים, חשוב להכיר את הרעיונות המרכזיים העומדים בבסיסם:
- למידה מתוך אילוצים – אנו רגילים לחשוב על אילוצים כמשהו מגביל, אבל בתנאים מסוימים אילוצים יכולים דווקא לשחרר. למשל ב "מתווה הכוונון" יש מי שמציג רעיון חדש במשך 10 דקות, ולאחר מכן יש 2 סבבי משוב, להערות חמות וקרות, כאשר למציג אסור לדבר, רק להקשיב. במתווה אחר, מתווה ההועצות, משתתף מציג אתגר חינוכי שנתקל בו, והמורים האחרים מתפקדים כיועצים, השואלים שאלות הבהרה והעמקה. מתווים מגדירים את מטרות השיח, את תפקידי המשתתפים ואת קצב ההתקדמות, ובכך משחררים רוחב.
- פס לעיסוק מעמיק בתוכן השיח. מתווים דומים למשחקים: מערכות מלאכותיות של כללים, מבנה, והתקדמות, שיכולים לשמש קטליזטור לחשיבה והתחדשות. (טומס & בראון, 2011)
- למידה משותפת – מורים אף פעם לא באמת עובדים לבד. כן, מורים מבלים הרבה זמן לבד עם הכיתה, והעבודה מחייבת יכולת אישית גבוהה של שיפוט מהיר, ספונטאניות, ויצירתיות. אך בסופו של דבר, בבית ספר עובד צוות חינוכי שלם, והערכים והמטרות של כל מורה משפיעים על העבודה של המורים האחרים. השיתופיות היא אילוץ שיש הרבה מה להרוויח ממנו, כי רפלקציה ולמידה משותפות יכולות להפוך את הידע הגלום בפרקטיקה לנגלה ונתון לניתוח.
- למידה מתוך 'קריאה צמודה' – כל כך הרבה קורה בכיתה בכל רגע נתון. לפי הערכה גסה, מורה לוקח בין 40 ל150 החלטות מהירות בכל שיעור! (קובן, 2011). קריאה צמודה, מונח שלקוח מניתוח טקסטים, מתייחס לכל מה שקורה בכיתה כאל טקסט שניתן לנתח. העיקרון הזה מבקש לעצור לרגע את זרם העבודה התמידי, ולמקד את האנרגיה שלנו מחדש דווקא בעצירה, בניתוח עמוק של המתרחש בכיתה. זה יכול להיות בצילום וידאו, בעבודת תלמיד(ים), בתצלום של הלוח או כל 'טקסט' אחר המשקף את תהליכי הלמידה. הניתוח מאפשר "חלון כפול": פעם לתהליכי החשיבה והלמידה של התלמידים, ופעם נוספת לעבודה שלנו כמורים.
- למידה מתוך שקיפות השיח – מתווים מבנים את השיח על ידי הגדרת תפקידים ומטרות, ועל ידי הבחנה בין חלקי שיח שונים, כגון תיאור, משוב, תמיכה וביקורת. הם מחייבים את כולם להשתתף, מאפשרים למשתתפים לגלם תפקידים שונים בתוך תהליך הלמידה, ומעודדים הקשבה צמודה. מכיוון שמנגנוני השיח הופכים לברורים לכולם, הם גם הופכים לשקופים, ומאפשרים דיון מתוך כבוד ואמון הדדי.
העקרונות האלו נכונים לשיח משמעותי בין מורים, אבל הם נכונים גם לשיח של תלמידים. מורים רבים שהכירו את השיטות דרך הפיתוח מקצועי, ייבוא אותם גם לכיתה בהצלחה רבה. בפוסטים הבאים בקטגוריה הזו נכיר מתווים שונים, נדון על מתווים להיכרות, להצגת רעיונות, ללמידה מתוך עבודות תלמידים, למפגשי פא"פ, מפגשים וירטואליים ועוד.
באלו מתווים אתם כבר משתמשים? איפה התעורר צורך למתווה?
****נכתב ע"י ד"ר אורית אלגאוי, מנהלת מו"פ, מנהלת למידה אונליין, מטח